ריחות של סתיו

גם אם זה לא מרגיש כך כל יום ולא ממש ברור מתי הקיץ נגמר והחורף מתחיל - נראה שאנחנו בסתיו. לכאורה אין הרבה דברים שאני משנה בהרגלים שלי בגלל עונת הביניים הכמעט וירטואלית הזו, אבל עדיין יש תחושה שמשהו השתנה וכבר לא כל דבר מתאים. כבר כתבתי שעד לא מזמן השתמשתי רק בבושם אחד, לא היו לי מגוון בשמים שגרמו לי להתבט כל פעם מחדש במה להשתמש. כן, רק אחד... עם זאת בעקבות ההכרח שהיה לי למצוא בושם חדש בשנה שעברה כי את שלי פשוט הפסיקו לייצר, נחשפתי בתחילת הסתיו שעבר לבושם מדהים שבדיוק יצא שפשוט לא יכולתי להפסיק להריח אותו בכל פעם שעברתי במחלקת הקוסמטיקה. בסופו של דבר החלטתי לקנות אותו והוא היה התחליף הסתווי לבושם שלי. השתמשתי בו מספר חודשים ונהניתי מכל רגע. השנה, עם בוא הסתיו, כאילו באופן טבעי זנחתי שוב את הבושם שלי וחזרתי אל הבושם הזה.

מדובר על הבושם In the mood for love של Gianfranco FERRE, שם חביב, דביק וארוך. זה אינו בושם שגרתי ולא כזה שמתאים לכל אחת, לא מהריחות הפופולרים. אני לא ממש יודעת איך להגדיר את הריח שלו אבל הוא מזכיר לי ריח של עצים, כן... עצים. את הריח העז הזה יוצרים מגוון רכיבים: תמר הודי, ברגמוט, מגנוליה, ורד לבן, פריחת התפוז, שושנת העמק, עץ ארז, ורד אדום, ענבר, מושק לבן וסנדלווד. בקיצור, מריר עם שמץ מתקתקות, ריח חושני, מרתק ומהפנט. לא יודעת אם זה ריח האהבה כמו שמו אבל הוא לגמרי הריח הנכון לסתיו.

בנפיט לא מאסט

בכל יציאה מהבית קיימת אותה ההתלבטות: איך להתאפר ובמה להשתמש, כשבמיוחד בבוקר מה שנתפס ביד זה מה שיוצא. יש את המוצרים הקבועים שנשתמש בהם בדרך כלל, כמו: מייק אפ, מסקרה, סומק ומשהו לשפתיים... ולמרות שברוב המקרים היינו שמחות לשים עוד איזה משהו, לפעמים פשוט אין זמן לשים גם צלליות, הברקות ועל אייליינר מבחינתי אין בכלל על מה לדבר... אולי בעצם זה טוב כי לא צריך לוק עשוי מדי כל הזמן וחוץ מזה שאין סוף לשיפורים ושדרוגים שאפשר לעשות. אני יכולה להתאפר תוך חמש דקות, חצי שעה ושעה, אבל בכל פעם זה יצא משהו אחר, ההשקעה והיצירתיות יהיו ברמה שונה לגמרי.

את חברת בנפיט אני מאוד אוהבת וכבר כתבתי על זה. יש להם מוצרים מגניבים שכיף להשתמש בהם. אני במיוחד מחבבת את המוצרים הייחודיים  שלהם, שלא מצאתי להם מקבילים דומים ומוצלחים יותר בשוק. שלשה מהם שאני מאוד אוהבת ומשתמשת כבר מעל שנה, משדרגים את הלוק ובעלי אפקט הארה עדין וטבעי יחסית. הם כייפים לשימוש ומאוד מוצלחים אבל הם בטח לא מוצרי המאסט שבלעדיהם לא נצא מהבית, עם זאת כשמשתמשים בהם ההבדל מורגש.

פיסול מתקתק

זה לא פשוט לבחור קרם לשיער, במיוחד לא לשיער מתולתל. יש כל כך הרבה סוגים של תלתול מגלי ועד מקורזל עם שיער ארוך/קצר, קשה/רך, עמוס/דליל, עבה/דק, וכו'. כל מתולתלת יודעת שאין לאף אחת שיער כמו שלה ורק היא באמת מכירה אותו. לכן מה שיהיה טוב לשיער של אחת לא בהכרח יהיה טוב לאחרת. באידיאל הייתי שמחה אם היו מייצרים קרם שיער ייעודי לכל אחת על בסיס התאמה מדויקת לשיער שלה... כן כן.. בעולם מושלם היו מייצרים קרם אישי לכל אחת לפי ה- DNA של השיער... כמה כאב ראש זה היה חוסך לכולנו!

יש מי שיגידו שמתולתלות לא צריכות בכלל להשתמש בקרם אלא במוס, ג'ל או פתרונות אחרים. אני לא אחת מאלה ואני גם מאמינה שבסופו של דבר כל אחת יודעת מה הכי טוב לשיער שלה. בכל מקרה, השיער שלי הוא די נוח, הוא מתולתל פתוח יחסית ולא עמוס, רך ונוח "להשתלטות" (זורם גם עם עיצוב מתולתל וגם עם פן). עם זאת הגוונים ללא ספק מייבשים אותו, לכן חשוב לי שהקרם לשיער יהיה לחותי, שיוסיף ברק ושיעצב אותם בצורה הרמונית ומסודרת. במשך השנים ניסיתי  הרבה קרמים בחיפושי אחרי הקרם המושלם. עם זאת בסה"כ אני יכולה להסתדר כמעט עם כל קרם בגלל האופי הנוח יחסית של השיער שלי. מזל...  

סולידיות נשית מטופחת

כל מי שמקפידה לטפח את ציפורנייה ומורחת לק באופן קבוע ודואגת כל הזמן לגוון בצבעים יודעת שבגדול יש שלוש תגובות שהיא יכולה לקבל:

• מחמאות והתלהבות (לפעמים היסטרית ממש) של כל מי שקולט אפילו בחצי עין את הלק.
• זעזוע עמוק ומבטי רחמים על הילדות הקשה שבטח הייתה לך (בהחלט יכול להיות שאותו לק יקבל את התגובה הזו במקביל לתגובה הקודמת פשוט מפרסונות שונות...).
• התעלמות. הדבר הכי מבאס. ברור לך שבחירת הלק הייתה משעממת ביותר כך שאם יש נדודי שינה אפשר פשוט לבהות בלק הזה והוא ירדים אותך בשנייה. 

ועדיין לפעמים יש אירועים שמחייבים מריחת לק שלא יגרור תגובות יתר. כשההופעה שלנו דורשת מראה מאופק נקי ומסודר כמו ענייני עבודה, פגישה מיוחדת, מפגש עם דמויות מסוימות ולפעמים גם אירועי משפחה מורחבים בהם לא תמיד נרצה לצאת החריגות עם הלק הכחול שעוד שנים קדימה ידברו עליו כסימן הזיהוי שלנו... אז יש את אלו שבנסיבות האלה בוחרות בלק שקוף, ליתר בטחון... למה בדיוק? הרי לק שקוף חושף את הצהבהבות ואי הסימטריה של הציפורן שלנו שבטוח ידעה ימים טובים יותר (לא בטוח מתי זה היה...). חלק יבחרו בלק בהיר, שלפעמים הוא כמו הורוד השימרי הבהיר של איזה דודה רומניה או אטום וטיפקסי מזעזע, ויש את אלו שילכו על פרנץ' שבהגדרה עדינה - די מוצה לטעמי...

אימון מביא לשלמות?

מתברר שהמשפט הידוע Practice Makes Perfect לא בהכרח עובד אצלי, לפחות לא במקרה שמדובר על אייליינר. אומרים שצריך להתאמן המון בהנחת אייליינר, אבל שנים של "אימונים" טרם גילו לי את הדרך להניח אותו מושלם במהירות. וכשאני אומרת אייליינר אני לא מתכוונת לעיפרון עיניים אלא לגרסאות הנוזל/קרם/ג'ל לשלל סוגיהן. אייליינר כנראה לעד יחזור כל זמן מה לאופנה וכל פעם עם ניסיון לחידוש כלשהו בפורמולה, בהנחה ובצורה. עם אייליינר אפשר לדמות עיניים מאורכות, עגולות, חתוליות, שמחות, סקסיות ומה לא? הוא יכול להיות מעודן או דרמטי, על חצי עין או על כולה, מעל העפעף או מתחתיו, שחור או צבעוני, מט או מבריק, הכל יש. לדעתי האייליינר הוא בין מוצרי האיפור הנשיים והסקסיים ביותר שאגב גם מחייב מריחת מסקרה.

אבל אני כמובן לא מתייאשת, אני מאוד אוהבת להתאפר עם אייליינר והאמת היא שלמרות שלוקח לי הרבה זמן להניח אותו, בדרך כלל בסוף הוא יוצא מדהים. נכון, יש מקרים בהן תכננתי פס עדין ומרוב תיקונים ויישורים יצא משהו עבה וחתולי, אבל למה להיתפס לקטנות?... במשך הזמן ניסיתי מגוון סוגים של אייליינרים משלל מותגים ובסופו של דבר יש לי שניים שחורים נבחרים.

כתמים אדומים

הגאדג'טים הם חלק מחיינו גם אם נרצה וגם אם לאו, הם סובבים אותנו מכל כיוון ונמצאים בכל תחום. אני מאוד אוהבת גאדג'טים במיוחד את הטכנולוגיים שבהם ובכלל אני מאוד מחוברת לטכנולוגיה ומתעניינת בכל גאדג'ט טכנולגי מעניין חדש שיוצא. כל דבר שאפשר לפתור באמצעות טכנולוגיה אשמח לאמץ תמיד. לא ברור למה, אבל בדומה למכוניות, כמעט כל מוצר טכנולוגי שמגיע לארץ מקבל שם דגם אחר ממה שה"הורים שלו" נתנו לו בארה"ב, יפן או בכל מקום אחר בעולם. זה מאוד מבלבל ומקשה במציאת סקירות ברשת. חוץ מזה, גאדג'ט בעברית זה 'חפיץ' הייתם מאמינים?... יש מצב שמישהו ישתמש במילה הזו אי פעם?...

תמונת הבלוג: כתמי צבע בחיים השגרתיים

את הפוסט הזה החלטתי לכתוב בעקבות מספר פניות שקיבלתי שהתעניינו בתמונת הבלוג בה מופיעים בין היתר מחשב נייד ומצלמה דיגיטלית. אז חשבתי לעצמי, במקום להמשיך ולענות לכל אחד בנפרד למה בעצם שלא אכתוב פוסט שיענה על כל השאלות ברגע. אז נתחיל בלמה המוצרים האלה אדומים, הרי אפילו אין לי איזו חיבה מיוחדת לצבע הזה. לא יודעת, אולי כי הם מאוד מיוחדים באדום, מעוצבים בפני עצמם ואין צורך להתאים להם משהו נוסף, בזכות עצמם. ובכלל, גאדג'טים הם אקססורי שווה ואופנתי, כתם צבע בתוך החיים השוטפים שגרתיים. אז השורה התחתונה שלי: תפרגנו לעצמכם גאדג'טים איכותיים ומעוצבים שיהיה כיף להשתמש בהם לאורך זמן, או לפחות עד שיצא משהו אטרקטיבי יותר...

אקולוגיות סינתטית נעימה

לרובנו יש מגוון מוצרי איפור שנרכשו במשך הזמן ויצרו אוסף אישי שמאפשר לנו לשנות לוק מתי שרק נרצה. אבל לא משנה אם מדובר באוסף איפור עצום ומרהיב או צנוע וממוקד, קשה מאוד יהיה להתאפר ללא מברשות ויש מוצרים שזה יהיה בלתי אפשרי (כמו סומק באבקה). במקרים מסוימים אפשר כמובן להשתמש באצבעות, ולפעמים אפילו עדיף (במקרה שלי למשל בקונסילר), אבל לרוב זה פשוט לא יהיה אותו הדבר. זה בערך כמו שיהיו לנו אוכל אבל לא יהיה סכום. אמנם יש מאכלים שאפשר לאכול בידיים, אבל במרבית המקרים זה לא יהיה ממש נוח, אסתטי ונעים בלשון המעטה....

יש לי אוסף נכבד של מברשות משלל מותגים, סוגים וחומרים, כשרובן בשימוש שוטף. באופן מובהק אני מעדיפה מברשות בגודל רגיל שנקנות בבודדים ולא בסטים או מוקטנים, ממש כמו ההעדפה שלי באיפור. אני חושבת שאף פעם לא ימאס לי לקנות מברשות וכל פעם אני מופתעת כשאני מגלה מברשת עוד יותר טובה ממברשת מקבילה שהייתה לי והייתי מאוד מרוצה ממנה. לפני מספר חודשים רכשתי מברשות של ecoTOOLS, כי תמיד כיף להתחדש ואין דבר כזה יותר מדי מברשות... מדובר במותג ששייך לחברת Paris Presents שמייצרת מגוון מוצרי טואלטיקה ואקססוריז נלווים. ecoTOOLS מצהירים שהמוצרים שלהם מיוצרים מחומרים ידידותיים לסביבה בלבד, כשמדי שנה הם תורמים 1% מהמחזור לארגוני איכות הסביבה.

סופר טרופר

נותני שירות סובבים את חיינו בכל מקום אליו נפנה: מלצרים, מוכרים, נציגי שירות לקוחות, דיילים וכו'. במשך כל השנה יש לנו מגע שוטף איתם פיזי, טלפוני או אינטרנטי. בדרך כלל יש לנו מה לומר על טיב השירות, התעוזה ולפעמים החוצפה של נותני השירות. אבל האם זה מפתיע לאור העובדה שאנחנו ידועים כאומה טמפרמנטית? כשהתרבות שלנו לא בדיוק מגיעה באופן טבעי ממקום מעודן ורגוע וכשהלחץ טבוע בנו כל כך עמוק? בעצם זה רק הגיוני שגם נותני השירות וגם צורכי השירות יהיו טמפרמנטים במקביל, לא?... האמת שאני אף פעם לא הייתי מלצרית, מוכרת או נציגת שירות לקוחות, אבל בסופו של דבר כולנו נותנים שירות כזה או אחר למישהו או למשהו במסגרת העבודה שלנו, גם אם זה לא לכל עם ישראל. אז אולי לכבוד השנה החדשה ובהשראת עשרת ימי התשובה עכשיו, נחתה עלי המוזה והחלטתי לפרגן לחלק מנותני השירות עימם אנחנו במגע תכוף - העובדים בסופר. במקרה שלי: הסופר פארם והשופרסל, שניהם ברחוב ויצמן בתל אביב ועל הדרך גם להזכיר מוצרים שאני קונה שם. הכותרת שבחרתי לפוסט אינה מקרית ומי שלא יודע המשמעות של סופר טרופר (כן, כמו מהשיר של ABBA) היא זרקור אור העוקב אחרי אנשים, ממש כמו שתקראו בפוסט הזה. ולפני שתקפצו ותשאלו איך אפשר לפרגן לרשתות האלה, אני חייבת להדגיש שכל מה שאני כותבת הוא מנקודת מבטי ומתייחס לסניפים המוזכרים בלבד ולא משליך בהכרח על סניפים אחרים של הרשתות האלו. וחוץ מזה מה שעושה את הסניפים האלה למוצלחים לדעתי זה לגמרי צוות העובדים שם - סופר טרופר, כבר אמרתי?...

שיזוף אוקראיני (ללא פיגמנטציה?!)

מקרה שהיה כך קרה: יש לי חברה שמנהלת את יחסי הציבור של המותג סיסלי. יופי, בהחלט מגניב לה לגמרי. רק שמהיום שהתחלתי לכתוב את הבלוג danra's vault היא אומרת לי שלא יתכן שאני כותבת על מוצרים של כל המותגים חוץ מאשר על סיסלי ושאני חייבת לקבל ממנה מוצר איפור או טיפוח לבדיקה. עד כמה שזה מפתה, הסברתי לה כל פעם מחדש שלמרות שהייתי שמחה לקבל מוצרים של סיסלי, אני לא באמת יכולה לכתוב ולהמליץ בלב שלם על מוצרים במחירים אסטרונומים כאלה שיקרים גם ביחס לחברות יוקרה אחרות בארץ. ולא, עפרון עיניים ב- 242 ש"ח זה לא מחיר שווה לכל נפש, כן, גם לא אחרי הנחה... אבל בעצם מה זה משנה, הקהל של סיסלי מראש הוא לא בדיוק קהל ממוצע. בנוסף אמרתי לה שכבר פרגנתי לסיסלי לא מזמן, ממש במקרה האמת, בפוסט ביקורתי במיוחד על דוגמיות. חוץ מזה, חברות או לא, יש מצב שאני יכולה גם לכתוב ביקורת שלילית על מוצר שאקבל, אז למה לה לקחת סיכון? בקיצור, זה לא שכנע אותה והסיפור הזה כל כמה זמן חזר על עצמו, אותה תלונה שלה, אותה תשובה שלי...