ריסים כחיילים

יש לנו מוצר יותר מהותי ובשימוש קבוע מהמסקרה? הרי היא יכולה לשנות לנו את הלוק ברגע ולשוות לנו מראה בובתי, דרמטי, סקסי, טבעי, צבעוני ומה לא. אף פעם לא ממש הבנתי את אלו בשאופן קבוע משתמשות באייליינר או בצלליות ולא מסיימות עם מסקרה. לא מדובר על מקרה חד פעמי שמיהרו או שכחו, פשוט לא משתמשות. יש גם את אלו שמקפידות על מסקרה מדי יום, אבל המסקרה לא עושה כלום, כלום! נראות כאילו הן בלי. מה זה, מסקרה להרגשה בלבד? לא עדיף כבר שיחסכו את הזמן והכסף?... עבורי האיפור לעולם לא יהיה מושלם בלי מסקרה. היא היחידה שנותנת את הגימור המלא בעיניים ולא משנה באיזו מסקרה אשתמש. המסקרה האופטימלית היא זו שמותאמת לריסים שלנו ולמראה שאנו רוצים להגיע אליו. המבחר בשוק עצום: מסקרות למגוון שימושים, בהרבה צבעים ובטווח מחירים נגיש יותר ופחות. יש כאלו שצמודות למסקרה האחת שלהן ויש מי שתמיד שמחות לגוון ולהתעדכן בחידושים. אבל חוץ מהמסקרה ישנם מגוון מוצרים משלימים לריסים: מוצלחים יותר ופחות, חובה או רשות/פינוק והם מתחלקים ללפני השימוש במסקרה ולאחריה.

כתם כתם תרדוף

מחקר שקראתי פעם בדק את הדברים שגורמים לנו להיראות מבוגרים יותר. התוצאות הראו שכתמי עור הם יותר בעייתיים מקמטים כי הם משווים לנו מראה עייף ודהוי שמבגר. כך שנראה שבמקום להיות מודאגים מכל קמטוט שיוצא לנו ולהשקיע בקרמי אנטי אייג'ינג יקרים ולמתוח עם האצבעות את עור הפנים ולדמיין איך ניראה אחרי מתיחת הפנים שנעשה, אולי כדאי שנטפל קודם כל בכתמים שמעטרים את עור פנינו. הכתמים זה לא רק עניין של גיל. בהתחשב באקלים המקומי שלנו ובתחביב של לצלות עצמנו לדעת מדי קיץ, אולי זה לא מפתיע שרבות מתקשטות בכתמי פיגמנטציה, וכשהחשיפה לשמש מגיעה בשילוב של גלולות למניעת הריון, הכתמים קשים עוד יותר. האמת שגם מי שמאוד מקפידה לא להיחשף לשמש קשה לה להימנע מזה, הקרינה איתנו בכל מקום אליו נפנה גם אם התמרחנו בקרם עם SPF גבוה. הבעיה היא שבסופו של דבר כמה לא משנה באיזה עיניים חתוליות או שפתיים חושניות התברכנו, הכתמים יתמיד משכו יותר תשומת לב וזה ממש לא מתאים... הרקע שבחרתי לפוסט הוא רקע של צבא, של מלחמה וזה לא מקרי, כי אם להילחם במשהו נראה לי שהפיגמנטציה היא סיבה מספיק טובה. אבל מי מנצח בסוף במלחמה מי? לא אנחנו כנראה...

קלאסיות מדברית

אם נעשה משאל רנדומלי שיבדוק איזה צבע הוא האהוד מכולם, סתם כך בלי סיבה, סביר שנקבל תשובות כמו: אדום, כחול, סגול, לבן ואולי אפילו כמוני - צהוב... לא ממש סביר שהצבע החום יקבל איזושהי התייחסות במשאל כזה. הצבע החום הוא שילוב של שחור ואדום ו/או ירוק ואדום, הוא צבע טבעי, חם ורציני שיכול לשדר אמפתיה ויציבות אך גם חולניות ופשטות, תלוי בתתי הגוון. אני מניחה שאין מי שלא קרא בשלב מסוים בחייו את הספר של ש"י עגנון "פנים אחרות". בפתיחת הסיפור מתאר עגנון את הגיבורה טוני הרטמן שעומדת בפני גירושין ואיך ש"היא היתה לבושה שמלה חומה, ועינייה החומות היו חמות ולחות". תיאור חום לגמרי שלא יוצא לי מהראש כבר שנים, שכל מטרתו להרגיש את העצב של הגיבורה ודרך זה ליצור הזדהות, חיבה ואהדה אליה. אם בתיאור נחליף את הצבעים לירוק או כחול, כל התחושות ישתנו וסביר שחיבה ואהדה לא יהיו חלק מהן...

קונצנזוס נשי

בעולם הביוטי נראה שיש אינסוף צבעים, הכל עשיר מגוון וכל אחת יכולה למצוא בדיוק מה שהכי נכון לה. אבל אם יש צבע שנראה שהוא בקונצנזוס יחסי לעומת כל האחרים, הרי שזה הסגול. איכשהו יצא שזה צבע שכולן אוהבות ושמגיע בסקאלה אינסופית של גוונים וגימורים מלילך חיוור ועד סגול כהה מאוד. יש שיעדיפו אותו באיפור העיניים, בלחיים, בשפתיים ו/או בציפורניים. האמת שיש בזה היגיון מסוים כי בסופו של דבר זה צבע שיתאים לכל אחת. כל אחת וגוון הסגול המחמיא לה. הצבע הסגול הוא שילוב של שני צבעי יסוד: הכחול הקר והאדום החם. כל גוון סגול מורכב ממינונים שונים של שני הגוונים האלו ולעיתים יחד עם צבעים נוספים כמו אפור, חום וכו'. הסגול נתפס כצבע אלגנטי, מתוחכם, בוגר (לא מבוגר). בעולם הרוחני אומרים שהצבע הסגול מעניק שקט ושלווה ומרגיע פחדים. מצד שני הוא גם מתקשר למסתורין, על טבעי, כישוף ומגיה שחורה. אפשר להבין שזה צבע מאוד ורסטילי גם בתפיסה שלו.

ידיים מלטפות

אומרים שיש שני מקומות שתמיד יסגירו את הגיל שלנו. הראשון זה אזור הצוואר וה- décolleté (מחשוף) והשני אלו כפות הידיים. אז בעוד שהראשון זוכה ממני להתעלמות מתמשכת (ולא, בושם לא נחשב לטיפוח...), כפות הידיים שלי זה משהו אחר לחלוטין. אני לגמרי מה שנקרא מכורה לקרמי ידיים. אני חושבת שהסיבה זה לא בגלל הפינוק והטיפוח אלא בגלל העובדה שאני שוטפת המון את הידיים מה שנותן תחושה שחסר איזה גימור לעניין שייתן תחושה נעימה ולא פריזית. אני מורחת קרם ידיים די הרבה ולמעשה בכל מקום שיש לי טישיו בבית (בסלון, בחדר המחשב וליד המיטה) יש גם קרם ידיים לידו. כמובן יש לי גם בתיק, במשרד וברכב (למרות שלא מומלץ להשאיר קרם בטמפרטורות קיצוניות). קרם ידיים מאוד חשוב לשימור העור בידיים, גם למראה (כתמים, קמטים, יובש), גם לגמישות וגם לתחושה. לא מפתיע בכלל שיש לא מעט גברים שמשתמשים בקרם ידיים. קל להבחין בידיים מטופחות אבל אי אפשר לפספס ידיים שאינן מטופחות. זה איבר בגוף שחשוף כמעט תמיד, וכל זמן בפעילות, אנחנו לוחצים ידיים עם אחרים, מדברים עם הידיים, אוכלים, מקלידים, מנפנפים בשיער ומה לא. הכל עם הידיים. חוץ מזה שעל ידיים מטופחות הציפורניים שמרוחות בלק יראו הרבה יותר טוב...

ערפדיות סקסית

סיפורי ערפדים מלווים אותנו בגרסאות שונות מאז ומתמיד. נראה שסיפור האימה על דרקולה (המשמעות: בנו של הדרקון) של ברם סטוקר שיצא ב- 1897 הוא המוכר והנפוץ ביותר עד היום למרות שהוא ממש לא היה סיפור הערפדים הראשון שיצא. ערפד הוא למעשה יצור בעל חיי נצח (קיימות טכניקות שונות להשמדתו...) הניזון מדם של בני אדם (ולעיתים גם מדם של חיות). קיצור, לא הדבר הכי סקסי בעולם... אבל איכשהו בין הערפדים המפחידים, האכזריים, ואלו ששולטים ביצרים שלהם, יש גם מי שרואה את כל העסק כמסקרן ואטרקטיבי במיוחד. כלומר, נראה שלאחרונה הערפד הפך ליצור נחשק וסקסי מתמיד אולי בעקבות העומס היחסי והפופולריות בסדרות וסרטים של ערפדים בשנים האחרונות. זה התחיל מזמן בסרטים כמו "דרקולה" הקלאסי (Dracula, 1931/1992), "ראיון עם ערפד" (Interview with the Vampire, 1994) עם בראד פיט וטום קרוז כערפדים סקסיים, ו"בלייד" (Blade, 1998) עם ווסלי סנייפס כערפד אלים ומסוכן (ולטעמי שווה כרגיל...). זה המשיך לסדרות וסרטים שאני באופן אישי מאוד אוהבת כמו דמדומים (Twilight) ודם אמיתי (True Blood) שעוסקות ביחסי ערפד ואדם שם הערפדים נחמדים ו/או סקסיים ו/או מסוכנים... פלא שערפד הפך להיות אחד מהתחפושות המבוקשות בפורים / Halloween?...

הניאונים של החורף

לאן שלא נסתכל, הצבעים הכהים שולטים כרגע גם בלוק וגם באווירה, וזה הגיוני, בכל זאת חורף וגם מי שלא מחשיבה את עצמה טרנדית נחשפת בעיקר לקולקציות כהות אפלות ופחות צבעוניות ומוארות. אבל לפעמים יש תחושה שנדרש כתם צבע שיעשה קצת שמח, קצת יבלוט בכל האפלה הזו. אקססוריז זה פתרון נפלא תמיד, אבל לא תמיד יש לנו בדיוק את הצמיד, החגורה או הקלאץ' הנכונים, כך שלקים זה מקום טוב התחיל בו. לעשות הפוגה מהלקים הכהים וגווני החורף המיוחדים כמו החאקי ולהכניס קצת צבע לעניינים. המקום הטבעי שהרוב ילכו אליו כדי להשיג את המטרה הזו אלו לקים אדומים / כתומים. אבל זה מפלט ממש צפוי, מאוד יפה אך לא מרגש ולא ממש ייחודי. אז החורף שמתי לב שאני מגוונת עם שלשה לקים של Color Club שמה שמשותף להם זה האלמנט הניאוני שלהם. הלקים האלו בקיץ יראו יפים אך משתלבים כי הם לא בהירים ובוהקים מדי כמו הניאונים המוכרים של הקיץ. אבל בחורף על רקע האווירה הכהה, הם מקפיצים כל לוק שנבחר.

'תקופת צינון' חורפית

לכולנו זה מגיע מתישהו בעונה החורפית בצורה קלה או קשה לזמן קצר או ממושך – הצינון. תמיד הוא מגיע בזמן הכי לא מתאים ומחרב לנו את התוכניות ואת האיפור... עם הצינון באופן טבעי מתלווים אלינו גם הטישיו והתה. שני המוצרים האלו נמצאים בשימוש שוטף אצלי כל השנה, אך בגלל שהם מאוד מזוהים עם הצינון והעונה החורפית שמעלה את הפופולאריות שלהם נראה לי שזה התזמון הנכון לכתוב עליהם.

אז אם יש משהו שמאפיין אותי זו השריטה העמוקה שלי עם הטישיו. אני חושבת שזה התחיל אי שם בילדות כשהיה לי סינוסיטיס שבא והולך. מאז אני מכורה לדבר הזה. חוץ מזה אני גם אלרגית בערך לכל דבר... כשמתחילה לי אלרגיה זה מקבל ביטוי מיד באף "הפעיל" ובעיניים שנהיות אדומות ומתנפחות כאילו מאיימות להעיף לי את העדשות החוצה... לכן כשאני יוצאת מהבית יש שני דברים שלא יתפסו אותי בלעדיהם גם אם אני עם תיק ערב קטנטן: האמריקן אקספרס והטישיו (Tissue). הם מחזקים אצלי את תחושת הביטחון ולכן יקבלו עדיפות על פני כל דבר אפילו על הסלולרי!

לוק אתני: דרמטי, חושני ומסתורי

הפוסט הזה מוקדש במיוחד לסבתא הכי יפה ומדהימה בעולם שיש לה היום יומולדת, סבתא שלי. בניגוד לשלל מוצרי הטיפוח שלה, באיפור מאז ומתמיד היה רק מוצר אחד בלבד שהיה אצלה בשימוש קבוע. מוצר שחור לעיניים שלא מסירים אף פעם (כן, גם לא לפני השינה) ורק מחזקים אותו כל הזמן – הכְחוּל. יוצאות תימן מספרות שלכְחוּל יש סגולות בריאותיות ולכן מי שמשתמשת בו על בסיס קבוע מוגנת יותר מדלקות ובעיות עיניים אחרות. סבתא שלי, שהתברכה בעור בהיר וצח ועיניים כחולות משל הייתה בריטית מהמפסטד, מחזיקה בבית כמות כְחוּל שהייתה מספיקה לדיירות כל הרחוב למשך שנים – העיקר שלא יחסר בטעות... והתוצאה? דרמטית ואותנטית.

יש פתגם  בתימנית שאומר: כֻּחל אַלעֲשִׁי – לִלעַין, וַכֻּחל אַלצבּח – לִלּזין, וַכֻּחל בּעדּ אלגֲדּא – לִמַלעוּן אַלוַאלִדּין.
והתרגום: מי שכוחלת עיניה בלילה מטרתה לחזק ראות עיניה, ומי שכוחלת עיניה בבוקר מטרתה להראות יפה בעיני כל רואיה, אך אם כוחלת עיניה בשעות אחר הצהרים, מטרתה להיפגש עם מאהבה.